פסק-דין בתיק ת"א 11508-06-09

1.         בפני תביעה כספית שהגישה התובעת - חברת תקשורת סלולארית, לתשלום יתרת חוב בהתאם להסכם התקשרות מיום 22/9/08 שנחתם עם הנתבעת. הסכם ההתקשרות הורכב למעשה ממס' הסכמים כדלקמן:

ההסכם הראשון, הינו הסכם התקשרות למתן שירותי רדיו וטלפון נייד (נספח א' לתצהיר התובעת). ההסכם השני הוא הסכם הצטרפות ל- "תוכנית טוקסידו על השנייה לעסקים- SME", על פיו נרכשו 10 מכשירים (נספח ב' לתצהיר התובעת-להלן: " הסכם הטוקסידו").

ההסכם השלישי, הינו נספח להסכם למתן השירות- "NETSTICKומחשב נייד מתנה - עסקי", במסגרתו רכשה הנתבעת מודם סלולארי מדגם U1ובמקביל קיבלה במתנה מחשב נייד מתוצרת "DELL". (נספח ג' לתצהיר התובעת- להלן: " נספח המבצע")

ההסכם האחרון, הינו הסכם מעבר לרשת התובעת והתנתקות מהחברה המתחרה, סלקום. (נספח ד' לתצהיר התובעת). (להלן: " הסכם המעבר"). (כל ארבעת ההסכמים יקראו להלן: "ההסכמים").

2.         לטענת התובעת, החל מחודש 12/08 לא כובדו הוראות התשלום של הנתבעת ולפיכך נותקו המנויים ביום 12/1/09.

בהתאם לחשבוניות ודו"ח מצב חשבון אשר צירפה התובעת, עמד החוב הנתבע ע"ס של 75,532 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה וזאת בגין חיובים שוטפים ודמי יציאה וכן יתרת חוב בגין ציוד.

3.         הנתבעת טענה, כי התובעת היא שהפרה את התחייבויותיה כפי שניתנו ע"י נציגיה, גב' גלית אלבז ומר זוהר, כמפורט בזיכרון הדברים אשר צורף כתצהיר א' לתצהיר הנתבעת.

לטענת הנתבעת, למרות שנציגת התובעת הודיעה כי קיבלה אישור לעסקה באותם תנאים שפורטו בזיכרון הדברים, לא קוימו התנאים נשוא זיכרון הדברים. הנתבעת טענה, כי נציגתה חתמה על דף אחד של ההסכם (ולא על כל דף ודף), מבלי שהוצגו בפניה הדפים האחרים וזאת על מנת שהתובעת תוכל להוסיף אח"כ לגוף ההסכם כל שתחפוץ.

טענות הנתבעת להפרת התחייבויות התובעת כפי שפורטו בתצהירה הינן:

איחור של חודש באספקת מחשב נייד, אי אספקת מכשיר פלאפון נייד אחד, הנחת מכשירים בחנות אח המצהיר מטעם הנתבעת, אי אספקת דיבוריות במועד, התקנות דיבוריות אשר לא ניתן להוציא מהן שיחות (ולאור תקלה זו גם נמנע מהנתבעת, לטענתה, זיכוי בגין אי הגעה לסכום חיוב חודשי בסך 99 ש"ח), חיוב בדמי מנוי קבוע הגבוה מהסכום של 39.90 ש"ח לחודש, אי קבלת זיכוי בשיעור 20% (עד לסכום של 18,000 ש"ח) בגין מעבר מחברה מתחרה למרות שלטענת הנתבעת הציגה חשבוניות סלקום בגין קנסות. הנתבעת טענה כי למרות הבטחת גב' אלבז לזיכוי בסכום החשבוניות, לא ניתן הזיכוי ולכן ביטלה את הוראת התשלום.

כן טענה הנתבעת כי ביחס ל- 8 מכשירים (מתוך 10), לא היה מקום לחייבה בגין שירותי SMS וGPS - שכן המדובר במכשירים פשוטים - דור שני, הנמצאים אצל נהגיה והיא ביקשה לחסום שירותים אלו.

דיון:

4.         כבר בראשית הדברים אציין, כי אין לקבל את טענת הנתבעת כאילו הייתה רשאית לבטל את הוראות התשלום בגין הפרת ההסכם ע"י התובעת. עיון בהסכמים ובחשבוניות שצירפה התובעת מעלה, כי אין הבדל ממשי בין זיכרון הדברים להסכמים, אלא שההסכמים מפורטים יותר וכוללים פרטים מפורטים וספציפיים, כגון לעניין תנאי הזיכוי בגין מעבר מחברה מתחרה. כפי שיפורט, לא הוכח שהתובעת הפרה איזו מההתחייבויות המופיעות בזיכרון הדברים, בהתאם לפרטים ולתנאים אשר נקבעו ביחס אליהן, בהסכם עליו חתמו הצדדים.

בעניין זה יש להבהיר כי זיכרון דברים מהווה אמנם בסיס להתקשרות ויש בו כדי להשפיע על בחינת תום לב של צד להסכם. יחד עם זאת, משנחתם ההסכם עצמו, הרי הוא זה שמהווה גיבוש סופי של הסכמות הצדדים אשר באו לידי ביטוי בחתימה על ההסכם.

בעניין זה ראה ת"ק (רח') 17933-12-09 עזרי נגר נ' סלקום ישראל בע"מ:

" מהאמור לעיל עולה, שבעצם, אין סטייה ממשית בין התנאים עליהם חתם התובע ובין התנאים שהוצעו על ידי הסוכן, אך אני מקבל טענת הנתבעת, שאותו מסמך אשר הוצג על ידי התובע כמסמך מסכם ושעליו חתם הסוכן, אינו מהווה את ההסכם הממצה בין הצדדים ואפשר לומר, שתנאי ההסכם הסופי עליו חתם התובע - מפורטים יותר ולכן סבר התובע שאין התאמה בין השניים.

לכן, מקבל אנוכי את טענת הנתבעת, כי אותו מסמך יכול אך להוות מסמך המהווה בסיס להתקשרות או אחד ממסמכי ההתקשרות, אך הגיבוש הסופי - רוצה לומר אומד דעתם של הצדדים - התגבש בחתימה על ההסכמים הסופיים, הסכמים שצורפו לכתב ההגנה."

וראה גם תא"מ (חי') 705155-05 פלאפון תקשורת בע"מ נ' חגית עמר).

ההסכמים נשוא תביעה זו, חתומים ע"י הנתבעת בצירוף חותמת הנתבעת ואף במהלך דיון ההוכחות הבהירה הנתבעת כי אינה מכחישה חתימותיה (ראה עמ' 11 שורה 9-10 לפרוטוקול מיום 13/11/11 - להלן: "הפרוטוקול"). לפיכך, גם לו היה הבדל מהותי (ואין הדבר כך!!!) בין זיכרון הדברים להסכמים, ספק אם היה בכך כדי לפגוע בהתחייבויותיה המפורשות של הנתבעת ע"פ ההסכמים.